שמי שרית יוקר , לפני שנישאתי לארנון , בעלי היקר שם משפחתי היה גריף . נולדתי וגדלתי בירושלים עד גיל 18 בעצם עד שהתגייסתי לשירות בנח"ל . תחילתה של אהבה בלתי נשכחת היתה כשהגעתי לקיבוץ אפיקים , שם עבדתי ברפת . בחירתי ברפת היתה כשם חוויה חד פעמית , בדיעבד חוויה שלא נגמרה התגלגלתי בעולם הרפת והמשכתי את חיי בתהליך הצבא ברפת יוטבתה וכפר גלעדי , שם נשארתי עד אשר הכרתי את ארנון בקורס ניהול רפת (תואר הנדסאי ברופין) ארנון הוא בן למשפחת רפתנים . עברתי ליוקנעם המושבה ומאז אני עובדת ברפת בקיבוץ שער העמקים . אני אוהבת את עבודתי , עבודה בשטח עם בעלי-חיים , עבודה עם הגוף , אני אוהבת להרגיש עשייה גם כשאני בתפקיד ניהולי אני לא מוותרת על המקום הזה .
הזמן שאני הכי מחוברת לעצמי הוא כאשר אני מסתובבת ברפת כשאין כבר אף אחד , רק אני והפרות , אני מתבוננת בהן ואז יש קסם שמזכיר לי למה אני עושה את מה שאני עושה .
נולדתי למשפחה מוכשרת אבא שלי נגר , אבל לא סתם נגר .....אומן דוד גריף. אמא שלי תמיד עסקה באומנות מסויימת, היא מאוד מוכשרת , תמיד תפרה לנו בגדים , רקמה , סרגה ועוד..... אני השלישית מבין האחים ויש לי עוד חמישה אחים ואחיות סיגלית הבכורה , קדרית במקצועה סיגלית ברייר - צד שני , דותן גרפיקאי ואיש מחשבים מחונן , מושיקו אומן בכל הקשור בספורט crossfitgrip ויערית ועתיר התאומים , יחידים במינם . אני מאוד קשורה למשפחה שלי , למרות שפיזית אני די רחוקה , אבל אוהבת וגאה מהמקום שהגעתי ולאן שאני שייכת.
תמיד רציתי ללמוד תפירה אבל אף פעם לא הצלחתי להגיע לזה מכל מני סיבות , היום אני עובדת קשה כדי להתמקצע בזה , אני לומדת בקווים עיצוב אופנה . והחלום שלי מתגשם מיום ליום .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה